על המכללה   כל מה שקורה

מחקר חדש: טראומה בקולנוע הישראלי

09/05/2020 | רמי חזן | פוליטיקה ותקשורת

ד״ר יעל בן משהד״ר יעל בן משה, מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללה, פרסמה לאחרונה מאמר חדש העוסק בטראומה כתוצאה מחווית טרור ואופן הופעתה בקולנוע הישראלי. שמו המלא של המאמר:Terror Films: The Socio-Cultural Reconstruction of Trauma in Contemporary Israeli Cinema, וכותביו הם   Yael Ben-Moshe & Tobias Ebbrecht-Hartmann.

השיח הציבורי בישראל בנושאים מכוננים כמו שואה, מלחמה או טרור, לרוב לא עוסק בחווית הטראומה באופן המשלב את השפעות והשלכות הטראומה בזיכרון הקולקטיבי. על פי תיאוריות העוסקות בטראומה, מיקום הטראומה בשיח קשור לאופי הטראומה כזיכרון שאינו נרטיבי, כזיכרון שאינו שלם, מכיוון שטראומה אישית קיימת בריק, כלומר בחוסר היכולת לזכור.

המאמר עוסק בייצוג הטרור ורעיון הטראומה בקולנוע הישראלי במהלך האינתיפאדה השנייה ואחריה (2000-2008). המאמר מתמקד בסרטים עלילתיים המייצגים חוויות של אלימות טרוריסטית; אבנים (2004), דיסטורשן (2004), ימים קפואים (2005), הבועה (2006) ואחרים. במאמר אנו בוחנים אסטרטגיות אסתטיות הנוגעות לקרע והשבר שאלימות טרוריסטית וטראומה יוצרות, ואלמנטים ספציפיים של זמניות שעיצבו גם נרטיבים של סרטי מלחמה ישראליים כמו ואלס עם באשיר (2008) ובופור (2007).

למרות שהמילה 'טראומה' אינה באה לידי ביטוי באף אחד מהסרטים הללו, הסרטים מעמיקים את השיח על טראומה ופוסט טראומה, והופכים אותו לשיקוף אסתטי של חוויית האלימות, בדיוק באותו האופן שחוויות טראומטיות אינן מתוקשרות בשיח המרכזי, אך הן עדיין משפיעות על היחיד ועל סביבתו.

השפעות הטראומה באות לידי ביטוי באמצעות התגלמות הנזק שהטראומה גורמת לסובייקט בעיקר דרך מערכת היחסים של האדם הטראומטי עם אדם אחר. ובעוד שנרטיבים אלה מכילים דוגמאות ברורות לסוגי אירועים שמעוררים טראומה – החל מהתמודדות עם פגיעה פיזית להתמודדות עם אובדן אדם אחר – נראה כי ייצוגים אלו מצליחים להמשיג את רעיון הטראומה מחדש כאוסף של רסיסי זיכרון שאינם יכולים להתאחד לכדי משמעות דרך נרטיבים שלמים, אלא דרך שבר או מצוקה חיצונית נוספת. כלומר, דווקא ״הפיצוץ״ – המושתק או לא – המשבש את תהליך ההטמעה של האירועים ע״י הצופה, נותן משמעות חדשה לתהליך ופעולת הזכרון. באופן דומה, זיכרונות טראומטיים חוברים לחוויות אישיות אחרות של אלימות קולקטיבית, כגון מלחמה וסכסוך צבאי, וכך הופכים לזיכרונות רב-כיווניים במובן של רוטברג.

ההתמודדות עם טראומה כתוצאה מפיגוע טרור נותרת, עם זאת, עניין סובייקטיבי של מציאות בעייתית ומורכבת חברתית. זה משלב אלמנטים מקבילים, לרוב מתחרים, רב-כיווניים, אשר לא רק משפיעים אלא גם מטילים ספק ברפרטואר התרבותי של ההנצחה.

לקריאת המאמר המלא
לדף הבית של החוג לפוליטיקה ותקשורת במכללה

פריים מתוך הסרט ״ואלס עם באשיר״ // תמונה מאושרת לשימוש מאתר ויקיפדיה