על המכללה   כל מה שקורה

אז על מה מפגינים הצרפתים?

19/12/2018 ד"ר גז מאיה | פוליטיקה ותקשורת

הצרפתים אלופים בהפגנות. הם אנשים רציניים, פדנטים, חושבים לאט, עובדים עוד יותר לאט, ועושים אפילו פחות ממה שאפשר לדמיין. אבל כשצריך לצאת להפגנה, הם מנערים מעצמם את אבק האיטיות ומסתערים כמו נמרים. משום שבצרפת הפגנה היא דת של ממש.
מכירים את הבדיחה על האיש שעבר ברחוב, ראה תור של אנשים ונעמד בסופו? מדובר בצרפתי. אותו עיקרון עובד בצרפת גם עם הפגנות. יש סיבה למסיבה אבל לא צריך סיבה להפגנה. יוצאים לרחובות? כולם מצטרפים.

ההפגנה האחרונה שהפכה לתיגרה אלימה בין אזרחים, תושבים ושוטרים מציפה את הכותרות בחודש האחרון. בארבע השבתות האחרונות יצאו הצרפתים לרחובות צרפת והציפו בין השאר את השאנז-אליזה בלהבות, עשן, קריאות וצעקות. השאלה הגדולה שנשאלת בחודש האחרון היא- אז על מה מפגינים הצרפתים?

שינויים פוליטיים, מחאות והפגנות הם חלק מהד.נ.א של הצרפתים. מאז המהפכה הצרפתית ב-1789 וביטול המונרכיה, הפכה המריאן לסמל של צרפת. ציורו של דלקרואה, "החירות מובילה את העם" מציגה אישה זקופה, חשופת חזה, מניפה את דגל הטריקולור וחולשת על כל שכבות האוכלוסייה- בורגנים, קבצנים, חיילים ואפילו ילד אחד, גופות, פצועים. כולם כאן. התמונה הזאת מייצגת את צרפת פוסט-מהפכה.

מאז הפכה צרפת ל"מאמא הגדולה" שמפנקת את ילדיה – הלוא הם האזרחים – נותנת להם דמי כיס נדיבים וסובלת מגירעון של מיליארדים. וצרפת, ידידיי, היא אמא מפנקת במיוחד. היא לא רק מפזרת כסף בנדיבות על ילדיה, אלא מעניקה להם חינוך איכותי במיוחד, בעזרת חוקים שפועלים רק ובעיקר לטובת האזרח הקטן, התושב או המהגר.

35 שעות עבודה בשבוע עם הפסקה של שעה לארוחת צהריים או סייסטה; שעות נוספות בתקצוב גבוה במיוחד; לא כותבים אימיילים מחוץ לשעות העבודה; מקבלים כמעט 200 אירו בחודש קיצבת ילדים. מדוע כל כך הרבה? משום שבצרפת ממוצע הילדים למשפחה הוא 1.6 והצרפתים רוצים לעודד ילודה. ומה קורה כשהילד מגיע לגיל 18? ההורה יכול לבחור אם להמשיך לקבל את קצבת הילדים או להעביר אותה לילד, כדי שתסייע לו לשלם את שכר הדירה. 

ומה עושה סטודנטית ישראלית זרה שמגיעה לצרפת כדי ללמוד? במשך ארבע שנים למדתי בסורבון על חשבון מלגת מחיה של הממשלה הצרפתית. שכר הלימוד השנתי ששילמתי עמד על 4.5 אירו (וזה נכתב על כרטיס הסטודנט שלי). ביטוח הבריאות הנוסף שעשיתי (המשופר ביותר!) עמד על 6 אירו לחודש וכיסה אשפוזים באלפי אירו ומגוון טיפולים מסחרר. אני לא מיוחדת. כל סטודנט זוכה בצרפת לתנאים הללו.

ושכר הדירה? אתם יושבים? חברה טובה שלי בפריז, אם חד-הורית לילדה, פנתה לעירייה וקיבלה דירת שלושה חדרים ברובע ה-15 בפריז תמורת שכר דירה של 74 אירו לחודש. מסתבר שהעירייה שמה לעצמה כל שנה מטרה לבנות דיור בר השגה. כך היא הופכת לבעלת בניינים שלמים בעיר, משפצת אותם ומעניקה לתושבים ולאזרחים שזקוקים לכך את הזכות לחיות בעיר במחיר, שהקשר בינו לבין המילים "יוקר מחיה" רחוק כמו פריז מהמאדים. 

ואגב, בצרפת אין תשלומי ארנונה. ואין חשבונות מים. וחוק חדש אוסר על בעלי דירות להעלות את שכר הדירה. גם לא בין שוכר לשוכר. שכר הדירה צמוד למדד. ואת עמלת התיווך לדירה משלם המשכיר ולא השוכר. וזכויות השוכר עולות על אלה של המשכיר. אסור לפנות משכיר בחודשי החורף ומותר לפנות אותו רק אם בעל הדירה או קרוב משפחה נכנס לגור בדירה בעצמו.

דגל פריז. התמונה מאתר flickr

חברה אחרת שלי, שסבלה מעודף משקל, קיבלה חופשת "מחלה" בתשלום מעבודתה ונשלחה על ידי המדינה ל"ספא" בפרובאנס לטובת שאיפת אוויר נקי, תכנית תזונה מאוזנת ופעילות גופנית. היא חזרה דקיקה, בריאה ומאושרת יותר. המשכורת שלה הופקדה לחשבון הבנק כמו שעון בשלושת החודשים הללו.

בואו נשאל עכשיו שוב את השאלה- אז על מה מפגינים הצרפתים? מדוע הם יוצאים לרחובות, מתפרעים, מנפצים, מכים, מניפים אלות מחוברות לכדורי ברזל של משחק ה"פטאנק"? הם מתנגדים להעלאת מס ירוק? באמת? עדיף היה להוריד את מחירי הדיזל ולתרום להתחממות הגלובלית? והנה, הנשיא עמנואל מקרון הקפיא את העלאת המס והצרפתים עדיין ברחובות, חלקם משולחי כל רסן. אז על מה הם מפגינים עכשיו? יוקר המחיה? איזה יוקר?

בואו ניקח לדוגמה את אותם אנשי פריפריה שגרים במרוחק מהמטרופולין. הם מתגוררים במקום שכוח אל, פינה אלוהית אך איזוטרית של צרפת, נניח 20 תושבים במקרה הטוב במקום שקוראים לו משהו סור משהו. אין עבודה בפינת גן העדן הקטנה הזאת וכשהם מתעוררים בבוקר הם שומעים את ציוץ הציפורים ואת אוושת גלי הים.

הם נאלצים לנסוע במשך שעתיים וחצי במכוניתם הפרטית על דיזל מטנף (שמקרון כאמור ביטל את העלאת המס עליו), ואחרי נסיעה ארוכה הם מגיעים לעיר הגדולה ומתחילים לעבוד. המשכורת שלהם היא משכורת עירונית והם זוכים לכל הזכויות הסוציאליות. אם יפוטרו, יזכו לדמי אבטלה של בין 30–250 אירו ליום לתקופה שיכולה להגיע לעד שלוש שנים. אם הם רווקים, יזכו גם למעין מענק חד-פעמי מהמדינה "לגשר" על תקופת התעסוקה והאבטלה (מענק שנקרא בעבר RMI וכיום RSA). בסוף היום הם חוזרים הביתה לפיסת גן העדן. 

בגלל שיש במקום בו הם גרים 20 תושבים במקרה הטוב, הרשתות הגדולות לא פתחו שם סניפים וקרוב לוודאי שאין גם סופרמרקט. זה לא כלכלי לעסקים גדולים ולרשתות להסתמך על אוכלוסיה מצומצמת כל כך. אז הם קונים במכולת או בעסק משפחתי או פרטי, אצל אופה, ירקן וקצב שגובה את המחירים בהתאם ליכולת הכלכלית של תושבי האיזור. כלומר, בסופו של יום, הם לא באמת סובלים מיוקר מחיה. המשכורת שלהם היא עירונית אבל יוקר המחיה הוא של פרבר.

עכשיו בואו נשאל שוב את השאלה- אז על מה בדיוק המחאה הזאת?

אין ספק שחלק גדול מהצרפתים מחשיב עצמו מקופח. אין ספק שקיימים צרפתים עניים. אין ספק שבעיני חלק מהם המחאה הזאת לגיטימית, כנה ואמיתית. אבל רוב הצרפתים לא יודעים שקר שם בחוץ, מחוץ לצרפת. הם לא יודעים שיש מדינות בהן האזרח לא מקבל מהמדינה את סל ההטבות המפנק עד שחיתות (במובנה הטוב של המילה) ולא ממלא את יומו בגודיז על חשבון הקופה הריקה ממילא של הרפובליקה.

לפני 50 שנה ושישה חודשים התקיימה המחאה הגדולה של מאי 1968- "מרד הסטודנטים". מכוניות עלו בלהבות ממש כמו עכשיו. רחבת אוניברסיטת הסורבון נחסמה. פריז שותקה על ידי איגודי סטודנטים שהזדהו ומחו נגד מטרה מוגדרת ומסוימת. זה היה מרד ממוקד ולא אמורפי. פריז בערה. ועדיין, לא מת אף לא אדם אחד. אחרי חודש שארל דה-גול, הנשיא באותה תקופה, התפטר והכריז על בחירות חדשות. הוא נבחר שוב לנשיא ונצחונו היה מוחלט.
ועכשיו? שתי הרוגות, צרפתים מדממים, חלונות ראווה של עסקים מנופצים. מוזיאונים סוגרים את שעריהם ומגדל אייפל ננעל למבקרים. 

בנאומו ביום שני האחרון רמז עמנואל מקרון על שימוש בסמכותו כנשיא כדי להעלות את משכורת המינימום בצרפת כבר בתחילת 2019. הנשיא הקודם פרנסואה הולנד השתמש בזכות הזאת ב-2012 לאחר בחירתו לתקופה של כמה חודשים. המשמעות? 100 אירו נוספים לשכירים שמרוויחים מינימום. המשמעות האמיתית? חפירת הבור העמוק ממילא של קופת המדינה.

בואו נסכים על כך שזאת כבר מזמן לא הפגנה. זאת גם לא מחאה. וכל מה שקורה בצרפת בארבעת ימי שבת האחרונים הוא מאוד לא צרפתי. מאחר שאין עם מי לדבר, משום שלהתקוממות הזאת אין ראש, אין מפלגה, אין מינהלת ואין נציגות, עולה השאלה המסקרנת מי עומד מאחורי כל זה. מי מלבה את האלימות ברשתות החברתיות וקורא לצרפתים לצאת אל הרחוב? האם מדובר בכוחות פנים-צרפתיים או בכוחות מן החוץ, מהקהילה הבינלאומית? למי יש אינטרס בהתפטרותו של הנשיא עמנואל מקרון? ואיזה תחליף טוב יותר קיים היום בנמצא לנשיא אחר שיוביל את צרפת בקצב ובמסגרת התרבותית אליהן היא מורגלת?

לקריאת הכתבה שפורסמה בעיתון "ישראל היום" (14.12.18)

**הכותבת היא ד"ר מאיה גז, בוגרת הסורבון בפריז, היא מומחית לתרבות צרפת. מרצה וחוקרת במכללה האקדמית הדסה ירושלים ובאוניברסיטת תל אביב. ספרה הראשון לילדים "המגדל של גוסטב" על מגדל אייפל, יצא לאור בהוצאת "רימונים" בימים אלו.