על המכללה   כל מה שקורה

אילו פרצה הקורונה בשנת 1991

29/03/2020 פרופ' דליה גבריאלי נורי | פוליטיקה ותקשורת

על שני דברים יש להודות לקורונה. האחד, על כך שהיא אינה מכוונת לילדים. לו הייתה הקורונה מוכוונת ילדים, כמו למשל נגיף הפוליו, המכונה גם שיתוק ילדים, היה סף החרדה קופץ פלאים. הילדים היו נעלמים לחלוטין מהרחובות ואווירת נכאים קשה הייתה משתלטת על הציבור. סיבה נוספת להודות לקורונה היא על כך שלא פרצה לפני 30 שנה, למשל, ב-1991. הנה תזכורת מהימים ההם:

בינואר 1991 נדרש עם ישראל להיכנס לחדרים האטומים. הימים ימי מלחמת המפרץ ואיום גדול רוחש מעל הארץ: האם יממש סדאם חוסין את איומו וישלח טילים? 'אם כל המלחמות' כינה סדאם את המלחמה הצפויה ואיש לא ידע אם להאמין לו. הוא דיבר על טילים עם ראשי נפץ כימיים שהוסיפו לתרחיש האימה ולאזרחים חולקו מסיכות אב"כ (אטומי-ביולוגי-כימי) ומזרקי אטרופין. מסיכות האב"כ למבוגרים היו גדולות, שחורות ומפחידות (שום דבר שמזכיר את המסיכות הדקיקות של היום) ולילדים ולתינוקות הותאמו ערכות מיוחדות. טילי הסקאד של הימים ההם שונים היו בעליל מהרקטות המוכרות לנו. אורכו של כל טיל כזה כגובה בניין בן ארבע קומות. לא פלא שחשש כבד מילא את הלבבות. החשש גבר כשהאיום הפך לממשות, ובליל חורף אחד בחודש ינואר נחתו על ישראל, בפעם הראשונה מאז הקמתה, טילי הסקאד. האיום התממש.

הספקנים, האמיצים והלגלגנים נקראו כולם להיכנס לחדרים האטומים. בימים ההם לא הומצא עדיין הממ"ד, המרחב המוגן הדירתי. 'החדר האטום' לא היה אלא חדר אחד בבית שחלונותיו נאטמו בניילון והודבקו במסקינג טייפ. בכל עת שנשמעו ברדיו מילות הקוד 'נחש צפע' נקראו כולם להיכנס לחדר האטום. 41 ימים נמשכה מלחמת המפרץ.

ובחזרה לקורונה. מה היו אמצעי התקשורת שהיו זמינים בחדר האטום ב-1991? בחדר האטום היה לנו טלפון לחצנים, שבשיא תפארתו היה גם אלחוטי, כזה שאפשר להסיר מהתושבת ולנוע איתו בחדר. בנוסף היה לנו בחדר האטום מכשיר רדיו או טרנזיסטור ובו ערוץ שאיחד את שידורי קול ישראל וגל"צ. לצ'ופריסטים הייתה בחדר גם טלוויזיה ששידרה בערוץ אחד, אמנם צבעוני. אם היה בבית מחשב אישי (הקופסה המלבנית הגדולה של פעם) והוא נמצא במקרה בחדר האטום, לא הייתה כל תקשורת בינו לבין העולם החיצון. בימים ההם שלטו בכיפה דיסקטים שחורים ותוכנות איינשטיין. שום דבר שדומה או מתקרב לתקשורת אינטרנטית, שעשתה אז את ראשית צעדיה בעולם.

 נגיף הקורונה (עיבוד מחשב). תמונה בשימוש חופשי מאתר pixabay

בכל עת שנדרשו האנשים להכנס לממ"ד, מיהרו להתקשר טלפונית איש לרעהו. לבדוק אם והיכן נפל סקאד. לוודא שכולם בסדר. תוך זמן קצר היו המרכזיות נופלות מהעומס. הם הצטופפו מול הטלוויזיה החד ערוצית והיחידה שהייתה בבית, ראו את נחמן שי וגם שמעו אותו ברדיו החד ערוצי.

מה היה קורה אילו נפלה עלינו הקורונה ב-1991? מה היינו עושים בבידוד בלי מחשב? בלי טלפון נייד? בלי יכולת לשלוח תמונות וסרטונים בזמן אמת? בלי תוכנת זום ובלי וואטסאפ? עם תקשורת חד ממדית לחלוטין ובלי נטפליקס?

חבל שעלינו לבחור. אבל אם צריך לבחור, אז טוב עשתה הקורונה שהמתינה עד שנוכל לתקשר מרחוק.

* פרופ' דליה גבריאלי נורי היא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת, המכללה האקדמית הדסה.